חייה הפרטיים
ד''ר זיסר נולדה בשנת 1958 בעיר בני ברק "היינו שבט מאוד גדול בבני ברק שהיתה כפרית בימים ההם". נוף הילדות כולל שדות, חולות ואפילו רפת.
היא למדה בבי"הס מוהליבר "בנים ובנות באותה כיתה", ובתיכון עירוני בבני ברק. השתתפה בתנועת נוער בני עקיבא בבני ברק והדריכה בסניף פרדס כץ.
בגיל 15 וחצי עברה לגור אצל הורי אמה. סבה היה חולה בסרטן. "היום לא הייתי מנדבת את ילדיי לזה, אבל אז זה היה נראה לי טבעי". האחריות גרמה לא אחת לריצה הביתה באמצע היום מחשש שהיא שכחה לתת תרופות.
"זה היה קשה נפשית, אבל היה מאוד חשוב לי. ידעתי שהמחלה הולכת למקום לא טוב, אבל החלטתי שכל עוד הוא איתנו, יהיה לו הכי טוב שאפשר. זה נבע מאהבה והפך למוטו".
היא עשתה שירות לאומי בקיבוץ שעלבים. עיקר העבודה היתה טיפול במשפחות אסירים ברמלה. "חלקם הוצאתי לפנימיות צבאיות והם שמרו על קשר, התחתנו ואמרו 'נהיינו בני אדם'".
הלימודים שלה התחילו במסלול רפואה בירושלים, אבל הבדידות והמסלול הארוך הצפוי גרמו לעזיבה ולהחלפת הלימודים בתואר ראשון במדעי החיים בתל אביב. ואחרי שנתיים של עבודה במעבדות בבלינסון, כאם לשלושה, החלה ללמוד אחיות. "היה אז מסלול לאימהות, אבל המנהלת הסתכלה בציונים שלי ואמרה 'את לא צריכה הקלות', לכי ללמוד במסלול האקדמי". עצה שהתבררה כטובה כשהיא ביקשה לגשת ללימודי המשך.
מאוחר יותר למדה גם תואר שני בסיעוד ושלישי בסיעוד עם התמקדות באונקולוגיה. אבל ראשית העבודה בבית החולים היתה במחלקה פנימית, "כל אחות צריכה כמה שנים שם".
הייתה נשואה למוטי זיסר, איש עסקים, למד ב'כרם ביבנה' והיה הקצין הראשון של הישיבה.
יש לה חמישה ילדים ושלושה נכדים. הגדולה במאית קולנוע בחו"ל, השני עבד עם מוטי, השלישית לומדת פסיכולוגיה, הרביעית לומדת קומפוזיציה וניצוח ב'רויאל אקדמי' והרביעי מסיים קורס קצינים ב'מורן'.
לפני 18 שנה נתגלתה אצל מוטי לימפומה (סוג של סרטן), הידיעה היתה קשה. הוא התעקש לחזור לעבודה וזה החזיק אותו. כעבור שנה הוא הוכרז כבריא, ונולד הילד החמישי.
הכל התהפך אחרי שנה וחצי. "המחלה חזרה ובמלוא העוצמה". מוטי נפטר.
'אורנית' הוקמה כמלונית למשפחות שילדיהן עוברים טיפולים במרכז הארץ אבל הם גרים רחוק. מאז ועד היום יש הרבה פעילות לילדים המטופלים בסרטן.
בשנת תשס"ז ד"ר זיסר הדליקה משואה. "כשהתקשרו אליי אמרתי איזה פדיחה. הטקס יפה אבל אני לא רואה את עצמי עומדת שם". אבל החברים אמרו שזה חשוב לארגון. הטקס היה יפה, אבל אני עושה בשביל העשייה. פרס ישראל הגיע שנה אחר כך, "אמרתי כיף שהמדינה מכירה בעשייה, אבל יותר חשוב שהיא היתה משתפת פעולה".
הרגלי הבוקר של ברכה כוללים תה, עיתונים ויציאה ל'אורנית'. בעבר הבוקר כלל גם ספורט שלוש פעמים בשבוע, אבל שבירת הקרסול בפעם השנייה לא מאפשרת כרגע את העיסוק האהוב והבריא. "מקווה לחזור".
ברכה אוהבת ספרים, מוזיקה סרטים ובילוי עם המשפחה.